אדם מדכא הוא אדם שמבקש לדכא אנשים אחרים בקרבתו. אדם מדכא יקלקל או ישמיץ כל ניסיון לעזור למישהו, ובמיוחד יתקיף באלימות כל דבר שמיועד להפוך את בני האדם לבעלי עוצמה רבה יותר או לאינטליגנטים יותר.
האדם מדכא ידוע גם בשם אישיות אנטי-חברתית. בקטגוריה כזאת אפשר למצוא את נפוליאון, היטלר, רוצחים ואילי סמים חסרי חרטה. אבל בעוד שקל להבחין באנשים כאלה, ולו רק בגלל הגופות שהם משאירים בדרך, אישיות אנטי-חברתית קיימת גם בצורה שכיחה כיום ולעיתים קרובות לא מבחינים בה.
הסיבה הבסיסית להתנהגות הזאת של האישיות האנטי-חברתית נובעת מאימה סמויה מפני אחרים. בעיניו של אדם כזה, כל being שני הוא אויב, אויב שיש להרוס אותו באופן גלוי או סמוי. הקיבעון הוא שההישרדות עצמה תלויה בצורך ״לדכא אחרים״ או ״לדאוג לכך שאנשים יישארו בורים״. אם מישהו הבטיח להפוך אחרים לחזקים יותר או לפיקחים יותר, האדם בעל האישיות האנטי-חברתית נתקף בייסורים האיומים ביותר.
בגלל דברים אלו, האדם המדכא מבקש להדאיג, להפחית בערך, להפיץ חדשות רעות ולהשמיץ פעילויות וקבוצות מועילות. ולכן האישיות האנטי-חברתית מתנגדת למהות של סיינטולוגיה – לעזור לאנשים להפוך להיות בעלי יכולת רבה יותר ולשפר מצבים בחברה. למרות שכל אחד יכול לחשוב על דוגמאות רבות של אדם מדכא, הרעיון הזה לא מוגבל רק לסיינטולוגיה. אך כשאדם כזה קשור לסיינטולוגיה, אזי לטובת הארגון והאנשים בתוכו, אדם כזה מוכרז כאדם מדכא כדי שאחרים ידעו לא להיות בחברתו.
להיות מוכרז כאדם מדכא הוא דבר נדיר מאוד וגורר אחריו גירוש מדת הסיינטולוגיה. זה מתרחש במקרים של עבירות חמורות נגד אמונות הסיינטולוגיה ויכול גם להתרחש כשאדם מבצע פעולות כדי לדכא את הרווחה של אחרים. זה יכול להתרחש באמצעות פעולות פליליות שכבר מוכרות בחברה כלא חוקיות או על-ידי ביצוע פעולות שמוגדרות כמעשים מדכאים בכללי הצדק של סיינטולוגיה – שכוללות את המעשה המדכא של עזיבת הדת בצורה פומבית, מעשה שבסיינטולוגיה, כמו גם כמעט בכל דת, מהווה סיבה לגירוש מיידי.
כשאדם גורש מהדת, אותו אדם מאבד את החברות שלו עם דת הסיינטולוגיה כמו גם עם סיינטולוגים אחרים. המצב הזה נמשך עד שאותו אדם מגיע חזרה להיות במעמד טוב. לאחר שאותו אדם הגיע חזרה למעמד טוב, האיסור לחברות עם סיינטולוגים אחרים מוסר גם הוא. מנהגים דומים היו חלק מחברות דתיות במשך אלפי שנים והוכרו על-ידי בתי משפט כזכות בסיסית.
